עבור מי שלא חי בתוך עסק משפחתי, קשה להבין את המורכבות הזו, זהו יצור כלאיים שבו מצד אחד יש דוחות רווח והפסד, ומצד שני יש זכרונות מהילדות וריבים מלפני עשרים שנה. ברוב העסקים המשפחתיים שבהם אני מבקר, הבעיה היא מעולם לא המחסור בלקוחות או איכות המוצר, הבעיה היא שהתקשורת בין בני המשפחה הפכה לכל כך עכורה, שכל החלטה עסקית פשוטה הופכת למלחמת עולם.
כשאנחנו מדברים על גישור בעסק משפחתי, אנחנו לא מדברים על תהליך משפטי קר, אנחנו מדברים על ניסיון להציל את המורשת שלכם. כשסכסוך פורץ בין אחים, או בין הורים לילדים בתוך העסק, זה לא נשאר רק במשרד. זה מחלחל לשולחן השבת, זה גורם לנכדים לא לראות את סבא וסבתא, וזה יוצר קרע שגם מיליוני שקלים בבנק לא יכולים לאחות.
למה הפיצוץ הוא בלתי נמנע בלי גישור?
הסיבה המרכזית לתקיעות היא חוסר ההפרדה בין ה"תפקיד" לבין "הקשר". בעסק רגיל, אם סמנכ"ל לא מתפקד, המנכ"ל יכול לפטר אותו. בעסק משפחתי, המנכ"ל לא יכול לפטר את אחיו בלי להצית שריפה בתוך המשפחה כולה. התוצאה היא מצב שבו בעיות "נסחבות" שנים מתחת לפני השטח, התסכול מצטבר, עד שבסוף הכל מתפוצץ בגלל שטות קטנה כמו הערה על איחור לעבודה.
מה קורה בפועל בתהליך הגישור של "עבודה מתוכננת"?
בניגוד לגישור רגיל, הגישור שלנו הוא עסקי אסטרטגי. אנחנו לא רק "מדברים על הרגשות", אנחנו בונים את הכללים מחדש:
- מיפוי הציפיות והאכזבות, אנחנו יושבים עם כל אחד בנפרד ומבינים מה באמת כואב לו. לפעמים זה הכסף, אבל לרוב זה הצורך בהכרה, הצורך להרגיש שרואים את המאמץ שלו.
- יצירת "אמנה משפחתית", זהו רגע השיא בתהליך. אנחנו כותבים יחד את ה"חוקה" של העסק והמשפחה. מי יכול לעבוד בעסק? איך קובעים משכורת לבני משפחה כך שהיא תהיה הוגנת ולא תעורר קנאה? איך מקבלים החלטות כשאין הסכמה?
- העברת המקל בין הדורות, אחד הנושאים הכי נפיצים הוא דור ההמשך בעסק. המייסד מפחד לשחרר כי הוא בנה את העסק במו ידיו, והילד מרגיש שלא נותנים לו מרחב לצמוח. הגישור יוצר תוכנית עבודה הדרגתית ומכבדת להעברת הסמכויות.
שורת הרווח של הגישור, בסוף התהליך, אתם מקבלים עסק שעובד כמו מכונה מקצועית, שבה כל אחד יודע את מקומו, אבל חשוב מכך, אתם מקבלים בחזרה את היכולת לשבת יחד כמשפחה, לחייך, ולהיות גאים במה שבניתם יחד.
