שותפויות זה דבר שמתפרק, ממש כמו לגו. בהתחלה רוצים לשחק, מרכיבים מגדלים ובונים עולם חדש. מתישהו מתעייפים ואין כח לסדר אותו חזרה בארגז, עד שצועקים עלינו או שאין ברירה והקוביות חוזרות אחת אחת למקומן בצורה זו או אחרת.
בשנים האחרונות סייעתי להקמת שותפויות, חלקן החזיקו מעמד ואחרות התפרקו. בהתחלה לקחתי את זה קשה, אולי בי האשמה. ואז הבנתי שלי יש אחריות כלשהי אבל היא בעיקר אצל השותפים.
בכל אופן, פירוק שותפות יכול להיות מעניין הרבה יותר. ולצערי חברות של מליונים, מקומיות וחוצות יבשות, מוצאות את עצמן יבשות אחרי תקופת שותפות, שהתחילה בשמחה ונגמרה בעצב.
הסיבות המרכזיות שאני מוצא לתהליכי פירוק הן העדר תיאום ציפיות, תקשורת חלקית, ורציה חברתית.
העדר תיאום ציפיות. כשמדברים רק על הקמת שותפות, ומה רוצים לעשות חוששים לדבר על הדברים הכואבים, ומה יקרה אם. משאירים את השיח באזור בטוח. לכן, חשוב לדבר כבר בהתחלה גם על תהליכי פירוק במקרה של סכסוך, ליתר בטחון. זה זול יותר מעלויות פירוק עתידיות.
תקשורת חלקית. שותפים חוברים כדי לגדול יחד, יותר ממה שיכלו לעשות לבד. אז ביומיום הם סומכים אחד על השני, לא מקיימים ישיבות עבודה, מקבלים החלטות על בסיס תפקידם והצורך. לפעמים זה מתפתח להדרה של מידע, כי השני לא מבין בזה – אין מה לשאול אותו. חשוב לקיים שיח פתוח וקבוע, במיוחד ישיבות קבועות לדיון, זה מה שמחזיק שותפויות לאורך זמן.
רציה חברתית. השותפים מרצים אחד את השני. טובה תחת טובה – אני צריך משהו וגם אתה צריך, בסדר, נעגל פינות. משאירים לכל אחד יכולת להוציא כספים ולקבל החלטות לבד, כי סומכים. אבל בפנים, לאט לאט, מצטברים משקעים. כדי לא להצטייר באופן שלילי, לא משתפים משפחה וחברים (שהם הגב שלהם), עד שהכל מתפוצץ.
לכן, הגדירו מטרות ותהליכים קבלת החלטות שיסייעו לכם לקבל החלטות שנכונות לשותפות. דברו עם בני משפחה וחברים, אל תציירו את הכל כורוד, ופעלו לשפר את מה שכואב לכם.
שותפות יכולה להצליח, כמו לגו שמחזיק מעמד זמן רב. אפשר להוסיף, לשנות, להזיז. וזה לא מחייב פירוק, אלא הבנה הדדית, שיתוף ומטרה אמיתית.
